זכות לפרטיות במקום העבודה: איזון בין צרכי המעסיק וזכויות העובד
סוגיית גבולות פרטיותו של אדם, ובמיוחד במקום העבודה, היא סוגיה משפטית שצוברת תאוצה בשנים האחרונות, וזאת לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות שמתרחשות בעולם. השאלה העיקרית היא מתי נחצים גבולות הפרטיות של עובדים, והאם למעביד עומדת הזכות להפר את הזכות לפרטיות של עובדיו לצרכי שמירה על בטיחות במקום העבודה או אכיפה של נורמות שונות?
בתי הדין לעבודה התמודדו במהלך השנים האחרונות עם סוגיות שונות אשר נוגעות בשאלות של זכותם של עובדים לפרטיות ופגיעה בזכויות אלו במקום העבודה. בין ההלכות המרכזיות שנפסקו בתחום ניתן למנות את הלכת איסקוב (עב (ת"א) 10121/06 טלי איסקוב ענבר נ' הממונה על חוק עבודת נשים) שבה נדונה השאלה האם יש לסטות מהזכות לפרטיות כאשר מעסיק עושה שימוש בחומרים שנמצאו במחשב של עובד שהיה מועסק אצלו, והלכת עיריית קלנסווה (ס"ק 49718-11-12 עיריית קלנסווה נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח'), שבמסגרתה נקבע כי מעביד לא יכול להחיל דרישה לעובד להחתים את שעות נוכחותו באמצעות מערכת ביומטרית מבלי להציע לו חלופה אשר פגיעתה בפרטיות תהיה פחותה.
לאחרונה, בפסק דין ע"ע 41179-01-24 ד"ר מרק פרידמן בע"מ ואח' נ' אלקנר, נדונה בבית הדין הארצי לעבודה סוגיה חשובה אשר נוגעת לחלק ניכר מהמעסיקים בשוק העבודה הישראלי, והיא שאלת הצבתן של מצלמות אבטחה במקום העבודה, והפגיעה בפרטיות של עובדים שיכולה להיגרם כתוצאה מכך.
פסק הדין עסק במקרה של עובדת אשר עבדה כמנהלת משרד במשרד עורכי דין במשך 18 שנה. העובדת גילתה כי המעסיק שלה התקין שתי מצלמות אבטחה בסמוך לעמדת העבודה שלה, אחת מלפניה ואחת מאחוריה ללא כל הודעה מראש וללא קבלת הסכמתה. העובדת פנתה למעסיק בבקשה להסיר את המצלמות אך המעסיק סירב וטען כי המצלמות הוצבו במטרה לגיטימית של למנוע ולתעד מקרי הטרדה מינית בשטחים הציבוריים של המשרד. לאור סירובו של המעסיק, העובדת התפטרה.
העובדת טענה בפני בין הדין כי הצבת מצלמות בסמוך לעמדת עבודתה מהווה הרעה מוחשית בתנאי העסקתה, כך שהתפטרותה הייתה בדין מפוטר ומגיע לה לקבל פיצויי פיטורים.
בפסיקתו, התבסס בית הדין על עקרונות יסוד שונים מהמשפט הישראלי, ובמיוחד על מעמדה של הזכות לפרטיות לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר מעניק מקום מרכזי לשמירה על פרטיותו של אדם.
על פי פסיקת בין הדין, פגיעה בפרטיות יש לבחון על פי ארבעה מבחנים עיקריים: הלגיטימיות של הפעולה, רלוונטיות, מידתיות, וההליך הנאות וההסכמה הנדרשת מהעובד. מבחנים אלו יושמו על ידי בית הדין בשלושה שלבים עיקריים:
- השלב הראשון התמקד בבחינת הלגיטימיות והתכלית הראויה להצבת המצלמות. בחינה זו בחנה התקיימותו של צורך אמיתי ולגיטימי בהצבת המצלמות אשר יכול להצדיק את הפגיעה בפרטיות של עובדים. ככל שאין צורך כזה, אז הפגיעה בפרטיות לא תהיה לגיטימית, ולעובדים תעמוד הזכות להתפטר בדין מפוטר.
- בשלב השני נבחנה מידת הפגיעה בפרטיות. בבחינה, נלקחו בחשבון בין היתר מיקום המצלמות, מידת החשיפה של העובדת, השפעת הצבת המצלמות על שגרת העבודה ומידת החומרה של הפגיעה. בנוסף, נבחנה השאלה האם המעסיק נקט באמצעים ראויים ליידוע העובדת בדבר הצבת המצלמות, וזאת במטרה לשמור על שקיפות ביחסי העבודה.
- בשלב השלישי והאחרון נבחנה מידת ההסכמה הנדרשת מצד העובדת במקרה הנתון. לפי קביעת בית הדין, העיקרון המנחה הינו כי ככל שחומרת הפגיעה בפרטיות גדולה יותר, כך תידרש הסכמה מפורשת וחד-משמעית יותר. יצוין שיהיו מקרים בהם הפגיעה היא כה חמורה, שאפילו הסכמה לא תוכל להקל עליה.
פסיקתו של בית הדין קבעה כי לאור מכלול הנסיבות, ובכללן הצבת המצלמות ללא הסכמה מראש ו/או יידוע העובדת, וכן המיקום בו הותקנו המצלמות, נגרמה פגיעה בפרטיות העובדת המהווה הרעה מוחשית בתנאי העסקתה. לפיכך, נקבע כי העובדת זכאית להתפטר בדין מפוטרת ולקבל פיצויי פיטורים. פסיקה זו של בית הדין מדגישה את חובת המעסיקים לפעול בשקיפות ובזהירות כאשר מדובר בהתקנת אמצעי פיקוח, כמו מצלמות אבטחה, במקום העבודה.
על מעסיקים לזכור כי זכות העובדים לפרטיות היא זכות יסוד, כך שיש להקפיד לקבל את הסכמת העובד בצורה ברורה ומפורשת לפני פגיעה אפשרית בפרטיות, במיוחד בעת שינויים בתנאי ההעסקה שעשויים לפגוע בפרטיות.
עו”ד ורוא"ח אמל שלח היא עורכת דין במחלקה המסחרית של משרדינו.